<h1>הרוקח סימן תפ"ז</h1>
<h2>דף לח:</h2>
כלים שבלעו איסור ואינם בני יומן אסור לבשל בהם לכתחילה אעפ"י שנותנים טעם לפגם אפ"ה בדיעבד שפיר דמי, כדאמרינן בשלהי ע"ז וכלים שנשתמשו עד שלא הטביל ועד שלא הגעיל ועד שלא ליבן תני חדא מותר, כמאן דאמר נטל"פ מותר וקאמר שנשתמשו דמשמע בדיעבד. ובפ' ב' דע"ז (ל"ח ע"ב) תנו רבנן הכוספנין של עכו"ם שהוחמו חמין ותניא אחת יורה קטנה ואחת יורה גדולה מותר כמאן דאמר נטל"פ מותר. וכן פסקו הלכה, כדקאמר (חולין כ"ז ע"א) השוחט בדיעבד. ובפרק בת' דע"ז (דף ס"ה) יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרין וכן אם היו מבוקעות אסורות ואם נטל"פ מותר ומעשה בביתוס בן זונין שאמר להביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יי"נ על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירן, וקאמר ונשברה ופסיק רבא הילכתא נטל"פ מותר ובדיעבד אבל לא לכתחילה לבשל בכלים אסורים חלילה חלילה. וכל דבר שאסור במשהו אפי' נטל"פ אסור כדמשמע (שם ס"ו ע"א) גבי חמרא חדתא בעינבי מכלל דרישא יי"נ שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרין, ואם היו מבוקעות אסורין בנותן טעם ואי במשהו למה לי בהנאתו בנותן טעם, מכלל במשהו אפי' לפגם אסור. ובפסחים בפרק כל שעה (ל' ע"א) גבי קדירות דבמינן במשהו מיתסר אפילו לפגם. וכל דבר שנטל"פ ולבסוף השביח אסור כל שכן נותן טעם לשבח אסור. ירושלמי בפרק אלו עוברין ר' ירמיה בר רב יצחק בשם רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר שלשה תבשילין כשם שהוא בטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו מין מעורר את מינו לאיסור, (פרשו) [פרוש] ג' תבשילין ענין הגעלה הוא הוי. משמע לפי הירושלמי כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בו ג' תבשילין ואחר כך אף מינו מותר שכבר על ידי תבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה, ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו דדוקא ע"י תבשילין שאינו מינו בטיל הבליעה ולא הגעלה.
<h2>דף סה:</h2>
כלים שבלעו איסור ואינם בני יומן אסור לבשל בהם לכתחילה אעפ"י שנותנים טעם לפגם אפ"ה בדיעבד שפיר דמי, כדאמרינן בשלהי ע"ז וכלים שנשתמשו עד שלא הטביל ועד שלא הגעיל ועד שלא ליבן תני חדא מותר, כמאן דאמר נטל"פ מותר וקאמר שנשתמשו דמשמע בדיעבד. ובפ' ב' דע"ז (ל"ח ע"ב) תנו רבנן הכוספנין של עכו"ם שהוחמו חמין ותניא אחת יורה קטנה ואחת יורה גדולה מותר כמאן דאמר נטל"פ מותר. וכן פסקו הלכה, כדקאמר (חולין כ"ז ע"א) השוחט בדיעבד. ובפרק בת' דע"ז (דף ס"ה) יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרין וכן אם היו מבוקעות אסורות ואם נטל"פ מותר ומעשה בביתוס בן זונין שאמר להביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יי"נ על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירן, וקאמר ונשברה ופסיק רבא הילכתא נטל"פ מותר ובדיעבד אבל לא לכתחילה לבשל בכלים אסורים חלילה חלילה. וכל דבר שאסור במשהו אפי' נטל"פ אסור כדמשמע (שם ס"ו ע"א) גבי חמרא חדתא בעינבי מכלל דרישא יי"נ שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרין, ואם היו מבוקעות אסורין בנותן טעם ואי במשהו למה לי בהנאתו בנותן טעם, מכלל במשהו אפי' לפגם אסור. ובפסחים בפרק כל שעה (ל' ע"א) גבי קדירות דבמינן במשהו מיתסר אפילו לפגם. וכל דבר שנטל"פ ולבסוף השביח אסור כל שכן נותן טעם לשבח אסור. ירושלמי בפרק אלו עוברין ר' ירמיה בר רב יצחק בשם רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר שלשה תבשילין כשם שהוא בטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו מין מעורר את מינו לאיסור, (פרשו) [פרוש] ג' תבשילין ענין הגעלה הוא הוי. משמע לפי הירושלמי כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בו ג' תבשילין ואחר כך אף מינו מותר שכבר על ידי תבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה, ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו דדוקא ע"י תבשילין שאינו מינו בטיל הבליעה ולא הגעלה.
<h2>דף עה:</h2>
כלים שבלעו איסור ואינם בני יומן אסור לבשל בהם לכתחילה אעפ"י שנותנים טעם לפגם אפ"ה בדיעבד שפיר דמי, כדאמרינן בשלהי ע"ז וכלים שנשתמשו עד שלא הטביל ועד שלא הגעיל ועד שלא ליבן תני חדא מותר, כמאן דאמר נטל"פ מותר וקאמר שנשתמשו דמשמע בדיעבד. ובפ' ב' דע"ז (ל"ח ע"ב) תנו רבנן הכוספנין של עכו"ם שהוחמו חמין ותניא אחת יורה קטנה ואחת יורה גדולה מותר כמאן דאמר נטל"פ מותר. וכן פסקו הלכה, כדקאמר (חולין כ"ז ע"א) השוחט בדיעבד. ובפרק בת' דע"ז (דף ס"ה) יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרין וכן אם היו מבוקעות אסורות ואם נטל"פ מותר ומעשה בביתוס בן זונין שאמר להביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יי"נ על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירן, וקאמר ונשברה ופסיק רבא הילכתא נטל"פ מותר ובדיעבד אבל לא לכתחילה לבשל בכלים אסורים חלילה חלילה. וכל דבר שאסור במשהו אפי' נטל"פ אסור כדמשמע (שם ס"ו ע"א) גבי חמרא חדתא בעינבי מכלל דרישא יי"נ שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרין, ואם היו מבוקעות אסורין בנותן טעם ואי במשהו למה לי בהנאתו בנותן טעם, מכלל במשהו אפי' לפגם אסור. ובפסחים בפרק כל שעה (ל' ע"א) גבי קדירות דבמינן במשהו מיתסר אפילו לפגם. וכל דבר שנטל"פ ולבסוף השביח אסור כל שכן נותן טעם לשבח אסור. ירושלמי בפרק אלו עוברין ר' ירמיה בר רב יצחק בשם רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר שלשה תבשילין כשם שהוא בטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו מין מעורר את מינו לאיסור, (פרשו) [פרוש] ג' תבשילין ענין הגעלה הוא הוי. משמע לפי הירושלמי כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בו ג' תבשילין ואחר כך אף מינו מותר שכבר על ידי תבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה, ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו דדוקא ע"י תבשילין שאינו מינו בטיל הבליעה ולא הגעלה.
